“כיכר המגינים בצפת – במרחק יריקה מהתבוסה, ובפסיעה אחת מן הניצחון”
שלום לכולם וברוכים הבאים לכיכר המגינים – אחת מהנקודות שמרכזות בתוכן 500 שנה של סיפור יהודי, צבאי, עירוני ותרבותי.
אנחנו לא רק על כיכר אבן – אנחנו עומדים על קו הגבול בין נפילה לגאולה, בין עיר נצורה לעיר משוחררת.
• במובנה הנוכחי, כיכר המגינים עוצבה בשנות ה־50 המוקדמות, בתכנון אדריכל העיר דאז, אריה שרון, במסגרת פרויקט שיקום אתרי זיכרון ממלחמת העצמאות.
• אך עוד לפני כן – במאה ה־19 – פעלה כאן כיכר שוק מרכזית: כאן רוכזו עגלות, נשלחו סחורות, והתקיימו התקהלויות ציבוריות – כולל תפילות עצרת.
למה שימשה הכיכר ב־500 השנים האחרונות?
1. בתקופה העות’מאנית – מרכז שוק ומפגש בין יהודים למוסלמים.
2. בתקופת המנדט הבריטי – מכירת פחם לחימום הבתים, ומוקד פעילות צבאית ושיטור. כאן עמדו שוטרים בריטיים ושמרו על הסדר, בעיקר בימי מהומות 1936–1939.
3. במלחמת העצמאות (תש”ח) – הפכה הכיכר ללב הלחימה. נקודת מוצא לקרבות, בית חולים שדה זמני, וחזית קריטית במאבק על צפת.
בקומה השנייה הוקם מטה הפלמ״ח ותוכלו לאתר שלטה בקיר המזרחי של הכיכר
סיפורי גבורה ממלחמת תש״ח
בתש”ח (1948), צפת הייתה עיר מעורבת: כ־12,000 ערבים וכ־1,200 יהודים. ועוד 10,000 ערבים סביב העיר , בירייה ועד צומת עין זיתים.
היהודים ברובע הישן – מנותקים, מוקפים, חסרי נשק כמעט לגמרי.
בליל ה־9 במאי 1948, אחרי תקופה קשה של מצור והפגזות – הגיע הכוח של פלמ”ח הגדוד השלישי, והשתמש ב”דוידקה” שפלטה פיצוץ אדיר מהכיכר הזו בדיוק.
הפאניקה בקרב הערבים הייתה עצומה, ולמחרת – העיר נכבשה כמעט בלי קרב חזיתי.
כיכר המגינים הפכה מיד ללב צפת היהודית המשוחררת.
אנקדוטה מרגשת:
“הכד חזר הביתה”
מספרים על סבתא אחת, חנה משכונת הצפראדים, שהייתה יוצאת בלילה אל הכיכר עם כד על הראש כדי להביא מים.
אחרי הפגזה אחת, היא נעלמה. חשבו שנהרגה.
שבועיים אחרי שחרור העיר – מצא חייל פלמ”ח את הכד שלה מתגלגל בכיכר. הוא אסף אותו, ותלה על קיר האבן.
כעבור ימים – הגיעה חנה בריאה ושלמה, וכשראתה את הכד – בכתה. מאז, אמרה:
“כשהכד חזר – גם העיר חזרה.”
כיכר המגינים היא לא סתם פינת רחוב. היא עדות חיה לכך שעם מועט אנשים, באמונה גדולה, ותוך נחישות בלתי רגילה – אפשר לשנות גורל של עיר שלמה.
היא מזכירה לנו שהגבורה היא לא רק בקרב – אלא גם בהישרדות, בעקשנות, באמונה ביעד.
“יש מקומות שבהם נכתבת היסטוריה – ויש מקומות שבהם ההיסטוריה נכתבת על האבן״
