בית העלמין העתיק של צפת טומן בחובו את ההיסטוריה הצפתית כולה על שנותיה הרבות. המצבות הדוממות מקפלות בתוכן את הסיפור של צפת כולה. במקום זה נטמנו חכמים מתקופת המשנה, רבנים גדולים וענקי רוח מן המאה ה-16. חסידים ופרושים שעלו לצפת במהלך המאות ה-18 וה-19, הרוגי אסונות כגון נפגעי הרעש שהתרחש בצפת בשנת 1837 ומלחמת העולם הראשונה, כאן נקברו גם הרוגי מאורעות תרפ"ט, "עולי הגרדום" ומשחררי צפת בתש"ח (1948). לאחר קום המדינה נוספו חלקות קבורה חדשות ובשנת 1962 הוחלט על הקמת בית עלמין חדש שמוקם למרגלות ההר עליו משתרע בית העלמין העתיק.
במרכז בית העלמין ניצבת חלקת גדולי "תור הזהב" של צפת ובמרכזה ניצב קברו של האר"י הקדוש, האר"י נפטר בשנת 1572 פחות משנתיים לאחר שהגיע לעיר, והוא בן 38. האר"י (האלוקי רבנו יצחק) היה מגדולי המקובלים בכל הזמנים ואף פיתח שיטה חדשה בלימוד הקבלה שהתקבלה בכל קהילות ישראל.
במעלה בית העלמין ניצב מבנה קטן ובו מעיין נובע שנשפך אל תוך בריכה. על פי המסורת במקום זה נהג לטבול האר"י לפני פטירתו. המסורת הצפתית מספרת, כי לאחר פטירתו של האר"י הוא הובל על ידי תלמידיו אל המקווה בכדי לטהר את גופו לקראת הקבורה, אולם כאשר הגיעו אל פתח המעיין התעורר האר"י וערך את הטבילה בעצמו ולאחר מכן החזיר את נשמתו בשנית אל בוראו.
